קלאריסה פינקולה אסטס

רצות עם זאבים“ מקים לחיים את המקומות הפראיים והמוזנחים בנפש הנשית. קלאריסה פינקולה אסטס כותבת כמו מתוך דחף, צורך לתת ביטוי לתכנים המבעבעים מתוך קרביה. היא מדברת אלינו מבטן אל בטן, מאותו מקום ייצרי עליו היא מספרת לנו ואליו היא קוראת לנו לחזור. אל פולחן האלה הגדולה, אלת הטבע, הבוראת חיים. אל עומק נפשנו לא נתקרב באמצעות ניסוחים לוגיים, או מושגים רציונליים. רק שפת הדימויים והסמלים, זו הנובעת ממחוזות עולמנו הפנימי, תאפשר לנו את הדרך אליו. דרך חלומותינו, דרך טקסים פולחניים, דרך יצירות אמנות, דרך אגדות ומיתוסים משתקפת אלינו על ידי השלכה תמונת הנפש ה לא מודעת שלנו, כך שבאמצעות כלים אלו נוכל לחיות, לחוש, להרגיש ולהבין את המתרחש בתוכנו.